פאי לימון חורפי

כבר כתבתי בעבר כמה אני אוהב את החורף. פעמים רבות אנשים ממש לא מבינים את החיבה שלי לתקופה הקרה ונוטים להסתכל עלי מוזר. אני ממש מרגיש לפעמים שאני "איש של חורף בין אלפי אנשי ים". אבל כשאני פוגש את מעט אנשי הגשם האחרים שמסתובבים בינינו, וגם נשות הגשם, כמובן – יש תמיד תחושה חמימה (ראיתם מה עשיתי פה?) של אחוות מוזרים. הרי הכל כל כך הרבה יותר טוב בחורף: התחזית הרבה יותר מעניינת מהתחזית בקיץ (כן. גם מחר יהיה חם), המלתחה כל כך הרבה יותר מוצלחת בחורף (מגוון אין סופי של עוביים, מרקמים ובדים, שלא לדבר על כל האקססוריז האפשריים) והכי חשוב – הכל ירוק ופורח (כן, אפילו אצלנו במדבר) וכל כך הרבה יותר יפה מהצהוב האפרפר של הקיץ.

אממה? יש דבר אחד שמעט מאכזב בחורף – הפירות. שלא תבינו אותי לא נכון, פירות הדר הם אחלה. ממש כיף לנשנש קלמנטינות או לפרק פומלת ענק בערב מול הטלויזיה, אבל הם באים עם קליפה שלרוב מסריחה את הידיים מספירט למשך שעות. וכמובן, חלילה מלפתוח תפוז באוטובוס או קרון רכבת סגור, מבטי השנאה שתקבלו – מפחיד ממש!

ולמרות כל זאת, יש לי מתכונים אהובים שפירות הדר הם מה שעושים אותם – למשל, המתכון הזה לפאי לימון. זה מתכון שאני זוכר מאז ילדותי. אם אינני טועה אחותי הציגה אותו למשפחה ומאז הפאי, שקראנו לו בטעות 'לֵמֶן שִיפוֹן פאי', הפך לעוגה האהובה על אבא שלי. אחיותי עדיין מכינות מדי פעם את הפאי הזה במיוחד לכבודו, והוא הפך חביב גם על דור הנכדים.

כיוון שזוהי גם עודת החורף האהובה על בני הגדול, היה זה אך מתבקש שאנסה לתת לו גרסה טבעונית. כזו שתחליף את חלמוני הביצים שבמילוי הלימוני והקצפת החלבית שבשכבה העליונה. אבל לפעמים קל להגיד (או לרצות) וקשה לבצע. הפאי הזה היה אתגר לא צפוי. ניסיתי לפחות ארבע גרסאות שהיו טעימות בדרכן, אבל לא הפיסו את דעתי ולא דמו למקור. כבר שנים שאני מכין אותו בגרסאות משתנות ועם השנים הוא הלך והתפתח, הלך ודמה יותר ויותר ל'לֵמֶן שִיפוֹן פאי' של ילדותי. אבל כמו שאומרים: אם החיים נותנים לכם לימונים, הכינו פאי לימון! לקח לי שנים להגיע לגרסה הזו, ממנה אני סוף סוף מרוצה – וזה היה שווה את כל הפאי-ים שבדרך.

אז הצטרפו אלי למסע אל הפאי, שהוא מתכון חורף מובהק, מאחר וחייבים להכין אותו ממיץ לימונים סחוט-טרי (או לפחות קפוא טרי). שלא תעזו לנסות להכין אותו ממיץ לימון משומר – זה פשוט לא זה. יש מתכונים שהם עונתיים וזה בסדר…

מצרכים

לקלתית:

200 ג' קמח
רבע חבילת מרגרינה או 40 ג' שמן קוקוס מומסים
50 מיליליטר שמן
60 מיליליטר מים

למילוי:

170 מיליליטר מיץ לימון
כוס רסק תפוחים לא ממותק (200 ג')
רבע כוס מים (50 מיליליטר)
150 ג' סוכר
40 ג' קורפלור
קליפת מגוררת מלימון אחד

לשכבה העליונה:

300 ג' שמנת צמחית מתוקה

אופן ההכנה

מערבבים את כל מרכיבי הבצק ושוטחים היטב בעזרת הידיים על תבנית פאי. משתדלים שהבצק יהיה בעובי אחיד ודואגים שישאר מספיק בצק על מנת שחלק מהבצק "יטפס" על הדפנות. כדאי למתוח את בצק הקלתית עד לקצה דפנות התבנית משום שהיא נוטה להתכווץ מעט באפיה. זו גם הסיבה שכדאי להשתמש בתבנית פאי לא גבוהה ולא, למשל, בתבנית קפיצית גבוהת-דפנות.

עתה משתמשים בכמה טריקים על מנת למנוע מהקלתית לתפוח באפיה. ראשית, מחוררים את הבצק בעזרת מזלג, בעיקר ליד החיבור לדפנות התבנית. שנית, מניחים דבר-מה כבר על הקלתית שימנעו ממנה להתרומם. אופים מקצועיים משתמשים בגולות חרסינה מיוחדות הנקראות באנגלית בשם החמוד: חרוזי אפיה (Baking Beads). ניתן לקנות אותן ברשת ובחנויות האפיה המתמחות.

אפשר להשתמש גם בגולות זכוכית רגילות, אבל אז הייתי ממליץ לשים נייר אפיה בין הגולות לבצק כי אני לא יודע אם הצבעים שבהם טובים לבריאות. הפתרון הכי קל הוא לפזר קטניות יבשות על הקלתית בזמן האפיה בכמות שתכביד עליה מספיק בכדי שלא תתרומם. זה מה שאני עושה. לאחר מכן אפשר להשתמש בקטניות אלו כרגיל. כיוון שאני תמיד מכין את הפאי החגיגי הזה לשבתות החורף, אני פשוט מוסיף את הקטניות בהן השתמשתי לחמין.

אופים בין 15 ל-20 דקות על חום של 180 מעלות רק עד שהבצק מזהיב.

בסיר קטן מניחים את חומרי המילוי ומבשלים הכל על אש בינונית תוך כדי בחישה מתמדת. אם אתם משתמשים ברסק תפוחים ממותק – כדאי להפחית מכמות הסוכר.

את הקורנפלור כדאי לערבב עם המים בנפרד ולהוסיף אותו לסיר רק לאחר שהסוכר נמס.

זה לוקח קצת זמן, אבל לאט לאט הקרם מסמיך והופך לחלק ומבריק.

מוזגים על הבצק את המילוי הסמיך, כיוון שהוא צמיגי הוא אמור להסתדר בשכבה חלקה על הבצק. מכניסים למקרר את הקלתית ועליה שכבת המילוי עד שהיא מתייצבת. זה אמור לקחת לפחות חצי שעה.