בורשט

יש זכרונות שהולכים איתנו כל החיים. מגיל מאד צעיר ועד היום, וכנראה גם הלאה. זכרונות עיקשים שלא משנה מה יקרה, העוצמה שלהם לא תתעמעם.

אצלי, פעמים רבות, הזכרונות הללו קשורים באוכל.

אחד הזכרונות המוקדמים שלי, וזה חייב להיות מלפני גיל שש, הוא של ליל הסדר אצל סבא וסבתא שלי ברחובות. לסבתא שלי היו חיים קשים. היא איבדה כמעט את כל משפחתה בשואה, ושני בנים על תקומת המדינה. אבי הוא היחיד שנשאר לה ונשא באהבה על כתפיו את עול הוריו הזקנים. לא הספקתי להנות מסבתי זמן רב – היא נפטרה כשהייתי בן שבע. אבל למרות הזמן הקצר שזכיתי להנות מאהבתה, יש לי זכרונות רבים ממנה ומהבית מלא האהבה והאוכל אי-שם ברחובות.

כבן יחיד, אבי הקפיד שנבלה הרבה מן השבתות שלנו אצלם או הם אצלינו וכך זכיתי להכיר מקרוב את המאכלים הרוסיים שהביאה איתה מפינסק. גם סבי תמיד רצה לבשל, אבל היא לא נתנה לו – המטבח היה הממלכה שלה. אני זוכר בימי החופשה הייתי מתלווה לסבי בשוק של רחובות עם עגלת הקניות הישנה שסחב אחריו. הוא מילא את העגלה בכל טוב הארץ ושנינו פרקנו את הפירות והירקות יחדיו אצלה במטבח. שם עמדה סבתי במשך שעות ועשתה מהם קסמים של טעם וריח.

כשגילו אצלה את המחלה במצב מתקדם הדברים זזו מהר מאד ותוך כמה חודשים היא כבר הלכה מאיתנו. בתוך ההלם ונסיונות הריפוי, לא מצאנו את הזמן לתעד את המתכונים שלה. רק בימים האחרונים ממש, כשהרופאים כבר הרימו ידיים, היא הגיעה אלינו לבית לבלות את ימיה האחרונים. בימים הללו אמי ביקשה ממנה לתת כמה מאותם המתכונים שאבי כה אהב. אימי היתה עומדת במטבח עוקבת אחר ההוראות ורושמת, וסבתי היתה מידי פעם מגיעה מחדרה, למרות הכאבים, להעיר ולתקן. עד היום כל פעם שהאחיות של אימי מתחלקות בבישולים לאיזו שבת או איזה ארוע, הן מבקשות ממנה להכין את הגעפילטע פיש המיוחדים שהיא קיבלה מהצד השני.

אבל רבים רבים מן המתכונים אבדו ללא שוב, הרבה געגועים נותרו ללא מענה. בדיוק כמו הגעגוע לחיבוק שלה. אחד המתכונים הללו הוא הבורשט שלה. את הבורשט היא תמיד היתה מכינה כמנה ראשונה בליל הסדר. צבעו היה סגול עמוק עמוק ואנחנו, הנכדים, תמיד שברנו לתוכו חתיכות קטנות של מצה וחיכינו שהן תספוגנה את המרק הסגול.

הטעם והצבע נשאר בזכרונות שלנו עד היום. במהלך השנים ניסינו אני ואחיותי לשחזר את המתכון, אבל ללא הצלחה. פעם הצבע לא היה הצבע הנכון, פעם הטעם לא היה לגמרי זה והאכזבות רדפונו כל הזמן. כשהתחלתי לבשל טבעוני ניסיתי להכין גרסה טבעונית של הבורשט. יש עשרות גרסאות של בורשט ונראה שכל בלעבוסטע מכינה את הגרסה שלה. חיפשתי מתכון לבורשט בכל ספרי הבישול שיש לי, ממתכונים ברשת והעלינו זכרונות, הורי ואחיותי, וביחד הרכבתי משהו שנראה שיש סיכוי שהוא הבורשט ה"נכון".

כבר כשהכנתי אותו יכולתי להווכח שהצבע הוא הסגול העמוק עמוק שזכרתי מפינת האוכל שם ברחובות. גם הריח שמילא את המטבח שלי היה הריח הנכון. כשטעמתי את המרק כעבור השעתיים של הבישול כמעט פרצתי בדמעות. לא כל יום קורה שמצליחים להחזיר געגוע. לא כל יום מקבלים חיבוק של לפני ארבעים שנה.

כנראה הבורשט שהסבתא שלכם היתה עושה הוא מעט שונה. אבל זה המתכון של הסבתא שלי והוא הכי טעים בעולם. הוא לא רק חמוץ ומתוק כמו שבורשט אמור להיות, הוא גם קצת מלוח מדמעות של געגוע…

מצרכים:

• 3 סלקים
• 3 בצלים בינוניים
• 3 תפוחי אדמה
• 2 גזרים גדולים
• 4-5 גבעולי סלרי (או לפי הטעם)
• 4-5 גבעולי שמיר
• 4-5 גבעולי או שיני שום
• 2-3 עלי דפנה
• 8 גרגירי פלפל אנגלי
• מיץ מלימון שלם (כרבע כוס – 50 מיליליטר)
• 2 כפות סוכר
• מלח לפי הטעם

אופן ההכנה:

מקלפים את הסלקים, הבצלים ותפוחי האדמה וגם את הגזר, אם רוצים.

פורסים את הסלקים לעיגולים או חצאי עיגולים בעובי סנטימטר בערך. את תפוחי האדמה חותכים לקוביות גדולות ואת הגזר לטבעות. את הבצלים משאירים שלמים.

מניחים בתחתית אסיר את כל העלים: הסלרי, השמיר והשום.

מעליהם מניחים את פרוסות הסלק.

מעל הסלק מוסיפים את שאר הירקות.

ממלאים את הסיר במים עד כמעט הסוף ומטביעים במים את עלי הדפנה והפלפל האנגלי. מוסיפים את מיץ הלימון ואת הסוכר ומלח לפי הטעם.

מרתיחים ומבשלים על אש קטנה שעתיים-שלש, עד שהסלקים מתרככים.

במקומות מסוימים מגישים עם שמנת חמוצה/מתוקה, או במקרה שלנו – קצפת או יוגורט טבעוניים.