אנחנו חיים בזמנים מיוחדים. דברים שלא התאפשרו פעם מתחילים להיות אפשריים. מסלולי חיים שלא היה ניתן לחשוב עליהם בעבר, שנפסלו מראש כמתועבים, כבלתי נתפשים – מתחילים לצוץ, להסלל בהיסוס על קרקע המציאות. והדברים שקורים בחוץ, באויר החופשי, מתחילים לחלחל גם למקומות מסתגרים יותר, מגוננים יותר. יותר אנשים מצליחים להרים ראש, לנפץ את התקרה השקופה שגרמה להם עד לא מזמן להשאר כפופים, לפקוע את הבועה הקשיחה שהותירה אותם בדממה.

כל הפסקה לעיל יכולה להיות משל (ונכתבה כך בכוונה) ללהט"בים בעולם הדתי. חברה שעד לפני עשור וחצי טענה בעוז "אצלנו אין דברים כאלה", שהשתיקה את אלו שדיברו אחרת. אבל הנושא הלהט"בי כבר מדובר, ב"ה. אמנם מעט מדי ועדיין לא בכל המקומות, הוא עדיין לא מצליח לחדור לכל הסדקים – אבל זה רק עניין של זמן. התנועה הזו פרצה קדימה לפני עשור עם יציאתה לפומבי של "בת-קול", ארגון הלסביות הדתיות – ואת כדור השלג הזה כבר לא ניתן לעצור. יותר ויותר קשה כיום למצוא איש חינוך או רב שיאמר באמונה מוחלטת "אצלינו אין דברים כאלה". היום הדיבור הוא אחר, גם אם חלק ממנו עדיין מעוות (שיוכל לתקון).

אני רוצה לדבר על מה שקורה עכשיו בחברה הדתית, מה שמתחיל לצאת בחודשים האחרונים. לפני שנתיים וחצי נפתחה בפייסבוק קבוצה שהחליטה שיש להציף את הסיפורים על תקיפות מיניות בישראל ואת תכיפותן הבלתי נסבלת. הקבוצה, שעדיין פעילה, נקראה אחת מתוך אחת, כדי להציף ולצעוק שכל אשה ישראלית במהלך חייה עוברת תקיפה מינית. בקבוצה, שאינה דתית, החלו להופיע הסיפורים המזעזעים – קודם בטפטוף, אחר כך בעשרות שהפכו לשיטפון של מאות עדויות של נשים ישראליות על תקיפות, הטרדות ופשעי אונס שהן חוו. בין אותן מאות נשים שחשפו את סיפוריהן התחילו לטפטף גם סיפורים של גברים, לא באותה כמות, אבל הם היו שם. גברים שהושתקו, שלמדו מהחברה (כמו הנשים, אבל יותר) להתבייש בפגיעות שעברו – החלו לקבל את האומץ שנתנה הקבוצה, ודיברו. ובעקבות הפומביות שקיבלה הקבוצה ובעקבות הצעקה שחברות הקבוצה התעקשו להשמיע, התחיל כדור שלג חדש להתגלגל. עוד ועוד גברים התחילו לדבר בקבוצה על תקיפות שעברו, ואז הם התחילו לדבר גם בחוץ, באויר הקר, הבלתי מוגן, הביקורתי של החברה.

ומה שמתחיל בחוץ הכללי, החילוני, מחלחל עם הזמן גם לחברה הדתית. בשבועות האחרונים מתחילה להסדק עוד תקרה בחברה הדתית שמנעה מאנשים בה להרים ראש. עוד סכר מאיים להפרץ ולשטוף במים הקרים והסוערים, אך גם המחיים של האמת. גברים דתיים מתחילים לקבל את הכח לדבר על הרגעים האפלים שחוו בעברם. מקרים של תקיפות מיניות ואונס של ילדים ונערים דתיים מתחילים להשמע. בינתיים רק סיפורים מהעבר הרחוק (יותר או פחות), אך אני מקוה בכל ליבי ומעז גם להתנבא, שהדיבורים על העבר יקלו לחשוף גם דברים שבהווה.

הדוגמא הבולטת היא הדיווחים על עזרא אגאי שהופצו בתקשורת, כולל הדתית, בעקבות קבוצת הפייסבוק "עזרא לנד רובר – כולם היו ילדיו". אותו איש, תמים למראה, שניצל בשנות התשעים את הנערים התמימים של הישיבות התיכוניות. אולם מה שגרם לי לשבת ולכתוב היא ה"יציאה" מארון הפגיעה המינית של אבידב גולדשטיין, מ"פ צעיר בן 27. אבידב יצא אתמול למסע נחוש לעשיית צדק בשלומי כהן, פדופיל שהתעלל בילדי גוש קטיף של אותן שנים. בשני המקרים כולם ידעו: הרבנים, המחנכים, המשטרה ובכל זאת לא נעשה דבר. אנשים העדיפו שלא להקשיב לילדים/נערים, העדיפו להפחית מחומרת המעשים – רק שלא יצטרכו להפרד מהתחושה המזויפת של "אצלנו אין דברים כאלה".

IMG_1569

אבל הזמן עובר ודברים משתנים. הילדים והנערים של פעם גדלו והם צועקים אל מול אותם מנהיגים: לא עוד! לא עוד השתקה, לא עוד התעלמות – כבר אי-אפשר לטמון את הראש בחול. וכדור השלג הולך ומתגלגל, צובר עוד כח והוא עוד ימס במהלך דרכו את הקרח מעל עוד ועוד מקרים של פגיעות מיניות בילדים, נערים וגברים בחברה הדתית. אני חוזה ורוצה לקוות שניצנים ראשונים אלו יתנו לכולנו את הכח לאוורר בחוץ, לאור השמש המטהר, את הסיפורים הקשים הללו – לילדים ולנערים של אתמול ולילדים, נערים וגברים של היום. לכולם, לכולן, לכולנו.

הסערה הרגשית שחוויתי בעקבות הסיפור של אבידב, גרמה לי לחשוב על קוסקוס: ילדותי, פשוט, מנחם וטבעוני. בשקט – מבלי לעשות עניין. אז הנה, הגרסה הפשוטה שלי לקוסקוס (כמעט) אותנטי.

מצרכים:

  • 2 כוסות סולת (400 מיליליטר)
  • 2 כפות שמן
  • מים רותחים
  • חצי כפית מלח

אופן ההכנה:

מערבבים את הסולת, השמן והמלח בכלי המתאים למיקרוגל. מי שרוצה קוסקוס עם טעם פחות נייטרלי יכול בשלב זה להוסיף תבלינים או אבקת מרק. אני אישית מעדיף קוסקוס שיקבל את הטעמים שלו מהרוטב.

IMG_1556

מוזגים פנימה כוס ושני שליש מים רותחים (330 מיליליטר) ומערבבים היטב.

IMG_1558

מכניסים למיקרוגל בכלי מכוסה לחמש דקות על עוצמה גבוהה. מוציאים ומוסיפים עוד שליש כוס מים רותחים (70 מיליליטר) ומערבבים ככל האפשר. מכניסים למיקרו בכלי מכוסה לעוד חמש דקות. מוציאים ומניחים לסולת החמה להתקרר מעט, אפשר במכסה פתוח. אמור לצאת לכם גוש די יציב אך רך (ולפעמים גם לח) – מין בלוק של סולת מגובשת.

IMG_1564

עכשיו הגיע הזמן להפוך את הגוש לקוסקוס. משתמשים בנפה לקוסקוס: מין נפה עם רשת מתכת בעלת חורים גדולים יחסית. אפשר למצוא כזו ברוב הסופרמרקטים וחנויות כלי הבית והיא די זולה. שוה את ההשקעה.

מניחים את הנפה מעל קערה גדולה ועליה את הסולת. מעבירים את גוש הסולת הלוך וחזור על הנפה תוך הפעלת לחץ קל ורואים איך לתוך הקערה מתחיל לנשור קוסקוס דקיק ואוורירי. ממשיכים עד שכל הגוש הופך לקוסקוס.

IMG_1565

לפעמים נשארים בסוף גושי סולת קטנים שקשה לגרר: נסו ככל שתוכלו ומה שכבר בלתי אפשרי, פשוט לזרוק.

מה שמתקבל לאחר התהליך הלא מאד מסובך הזה הוא הר של קוקסוס אוורירי ועדין. הרבה יותר מוצלח (וזול) מקוסקוס אינסטנט בשקית ועם זאת פחות עבודה משמשקיעה סבתא צפון אפריקאית בקוסקוס המסורתי שלה.

IMG_1567

נסו ותהנו!

מודעות פרסומת

»

  1. טליה הגיב:

    ריגשתני.
    תודה.
    אוהבת את המתכון.

  2. אליסה הגיב:

    תודה רבה! תמיד רציתי להכין קוסקוס בעצמי.
    איזה מתכון כייפי מנושא כל כך מורכב.
    יש לך רעיון מה עושה מי שאין לו מיקרוגל בבית?

  3. שולמית הגיב:

    יואו יש לך בלוג מעולה. מנסה עכשיו את היוגורט הטבעוני וכשהוא יהיה מוכן את הקלפוטי. וממשיכה לנבור. וגם הכתיבה מעולה.

  4. סמדר הגיב:

    נשמע מתכון נפלא.
    רציתי לדעת האם נוסה גם עם סולת מלאה ואיך זה מתקבל?
    בתודה מראש,
    סמדר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s