יש הרבה סופרים קולינריים שאני נהנה לקרוא את ספרי הבישול שלהם. כל פעם שיוצא ספר של שרי אנסקי או קרין גורן, אני רץ לחנות הספרים כדי לבדוק אותו. אבל הכי חביב עלי, מאז ספר הבישול הראשון שלו "מטבח משפחתי", הוא גיל חובב.
יש שני דברים עיקריים בגינם אני מחבב את חובב יותר מכל המתכונאים האחרים. ראשית, הוא איננו בוחל בשימוש בחומרים "עממיים" ולא מתוחכמים, כגון אבקת מרק או רסק עגבניות פושטי. שנית, כל מתכון שלו מלווה בסיפור – לרוב סיפור על חוויה אישית שלו. יש לו, למר חובב, עוד יתרונות רבים: המתכונים שלו שווים לכל נפש וקלים להכנה, הספרים שלו נאים למראה ובנוסף לכל היתרונות, הוא גם הומו. אולם הסיפורים, כפי שהזכרתי בפוסטים קודמים, הם הדבר בגללו אני הכי אוהב לקרוא מתכונים שלו. בבלוג שלי אני מנסה במודע לחקות את דרך הכתיבה והבישול שלו, ואני מקוה שאני גם מצליח בזה מעט.
יצא לי גם לפגוש את גיל לפגישות חטופות, למשל בדוכני שבוע הספר. אולם הפעם החרוטה בליבי היתה כשהוא בא, בהתנדבות, לדבר בפנינו – קבוצת הומואים דתיים. זו היתה תקופה שרק התחילו מפגשים מעין אלו והיו מגיעים אליה אנשים מפוחדים, ברובם בארון. הוא בא עם החיוך שלו והסיפורים המצחיקים והעברית הרהוטה (והנכונה) ונתן לנו ערב של שמחה ורוגע עם אדם ששמח בחייו ובהומואיות שלו.
מכל הספרים שלו, הסיפור של גיל שאני הכי אוהב והכי מרגש אותי הוא סיפור הסיום של הספר "סוכריות מהשמיים". הוא מתאר שם את ריטואל-יום-שני הקבוע של סבתו ואת היום שבו היא נפטרה. זהו סיפור שתמיד גורם לי למחות דמעה.
סבתא שלי נפטרה לפני חודש.
בשבועיים שלפני כבר ידענו כל המשפחה שאנו סופרים את הימים לאחור. הרופאים כבר לא יכלו לעשות למענה דבר ובנותיה, ובהן אימי, החליטו להביא אותה להחליק החוצה מן העולם בביתה הקטן והחם, ולא בבית-חולים מנוכר. ביום לפני שנפטרה באתי לבקר אותה בבית הישן והמוכר, ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה. היא שכבה במיטה הגדולה כל כך מכווצת וזעירה, צינור החמצן שיצא מאפה לא הצליח להקל על נשימותיה שכבר היו כבדות עליה והיא כבר היתה חסרת-הכרה. ישבתי שם ולא יכולתי לדבר מההלם. היה לי כל כך קשה לראות את האשה המדהימה והחזקה הזו שהיתה שם כל חיי, מחבקת ומבקרת, מנחמת באוכל ומייעצת – כל כך חסרת אונים וקטנה. לא הצלחתי לדבר גם עם האנשים האחרים שהיו בבית. נשקתי למצחה את הנשיקה האחרונה – וברחתי ברגע הראשון שיכולתי.
כשהגעתי הביתה רצתי למדף הספרים שבמטבח ושלפתי את הספר. דפדתי ישר לפרק הנכון והתחלתי לקרוא על מנת לנסות לקבל קצת ניחומים ושותפות גורל. לא הצלחתי לסיים את הפרק. הדמעות ששטפו את עיני לא הניחו לי. רק ישבתי לי בחדר ובכיתי עליה ועל עצמי.
חשבתי, אחרי ההלויה, לכתוב על אחד מן המתכונים שלה לזכרה. אך זה מוקדם מדי, קשה מדי להעלות את הזכרונות ולכתוב אותם בפירוט טכני. אז אני מביא את המתכון של גיל חובב, וחושב על הסבתא שלו ודרכה על שלי.
מצרכים:
- 3 כפות גדושות "אבקת ביצים"
- 3 כפות שמן
- כוס חלב סויה
- 3 גביעי יוגורט טבעוני או 2 כוסות יוגורט ביתי (כ-400 מיליליטר)
- חצי כוס קמח (100 מיליליטר)
- 4 כפות סוכר
- קורט מלח
- 1 כפית תמציל וניל
- 10 נקטרינות חצויות ומגולענות
אופן ההכנה:
מתכון הקְלַפוֹטִי הינו טבעון של המתכון של גיל חובב (כמובן) מן הספר "שמש, ים ואוכל גם". ניתן להשתמש בו בכל פירות הקיץ הרכים: נקטרינות, אפרסקים, מישמשים, ענבים, דובדבנים ושזיפים. אני מעדיף את המתכון הזה עם נקטרינות.
חוצים את הנקטרינות וזורקים את הגלעינים. מניחים עם הצד החתוך כלפי מטה בתבנית משומנת. לא צמודים, אך במרווחים קטנים. הנקטרינות שבתמונה היו עקשניות במיוחד, אז נאלצתי לחתוך את חלקן לרבעים (למעשה הבנזוג חתך את הנקטרינות. איזה מזל שיש לי כזה סו-שף מוצלח שעושה למעני את כל העבודה המלוכלכת).
מחממים את התנור לטמרפטורה של 180 מעלות. מערבבים את אבקת הביצים עם השמן וחלב הסויה עד שמתקבלת עיסה צמיגית.
מוסיפים את היוגורט, הסוכר ותמצית הוניל ומערבבים היטב עד שהעיסה נוזלית ואחידה.
מוסיפים את הקמח והמלח ומערבבים היטב עד שהגושים נעלמים (בתמונה רואים גם את הסוכר, מה שאומר שגם אם התבלבלתם בסדר ההוספה – זה לא נורא).
מוזגים את העיסה לתבנית ומנערים קלות, כדי שהיא תתפרס בה באופן אחיד. זה בסדר אם הפרי בולט מעט מעל שכבת העיסה. אם הפרי גדול מאד, כך שהחלל שנותר מן הגלעין הוא גדול, ניתן להרים מעט את חצאי הפרי כדי שחלק מן העיסה יכנס וימלא את החללים הריקים.
אופים עד שהקלפוטי מזהיב ומשחים בצדדים, בערך 45 דקות תלוי בתנור שלכם. יש לוודא שפני העיסה לא נוזליים, אך זה בסדר אם הם לא לגמרי יציבים. מוצאים מן התנור ומצננים לטמפרטורת החדר.
לפעמים הקלפוטי תופח מאד באפיה וכשהוא מתקרר הוא צונח. זה בסדר, זה יוצא טעים גם ככה.
הצרפתים מחלקים למנות בעזרת כף או אופים בתבניות אישיות ואוכלים ישר מהתבנית. אני, בעקבות החינוך הייקי של סבתא שלי – חותך בעזרת סכין לחתיכות רבועות ומסודרות ומגיש לכל אחד בצלחת משלו.
את הקלפוטי טעים להגיש גם קר ישר מן המקרר – זו עוגת קיץ, אחרי הכל…
משהו דוֹב 
מקסים וטעים
וחיבוק
תודה ששיתפת ושנתת מילים ל-רגש, וטעמים (פירותיים) לנחמה.
תודה רבה.
אתה איש מקסים שכותב מקסים. אשרי סבתא שלך ז"ל שזכתה לנכד כזה.
חיבוקים וניחומים וליבובים,
גיל חובב
תודה רבה על המילים החמות.
[…] ליטר של יוגורט לשימושכם. תוכלו להכין איתו צזיקי או קלפוטי ובעצם כל דבר שתרצו – תתפרעו […]