אני אוהב אוכל. אני אוהב לנסות ולטעום מאכלים חדשים ואני אוהב מאכלים ישנים ומעוררי נוסטלגיה. אני אוהב מתוק ואני אוהב מלוח. אני אוהב סלטים קלילים של קיץ ונזידים כבדים של חורף. אני אוהב סושי פלצני עם קנפיו ושומשום ירוק ואני אוהב אורז פשוט עם בצל מטוגן ואבקת-מרק. אני אוהב מתכונים מושחתים מלאי שוקולד וקצפת וגם קערות עמוסות בחסה וזרעים מוזרים גדושי אומגה 3. אני אוהב אוכל. וכשזה מגיע לפירות ולירקות אני אוהב את כולם.
טוב, כמעט. זה לא שיש ירקות או פירות שאני לא מוכן לאכול, אבל יש כאלו שאני מוכן לאכול באופן סלקטיבי. למשל חצילים מבושלים זה לא כוס התה שלי, אבל כשהם מטוגנים זה נהדר. בגזר מבושל ממרק אני לא נוגע, אך גזר בכל דרך אחרת מתקבל בברכה. מפטרוזליה טריה אני ממש מתרחק, אבל מבושלת בתבשילים זה יופי. יש עוד דוגמאות לאהבות סלקטיביות שלי, לפעמים אני אוהב את הירק חי ולא מבושל ולפעמים הפוך.
כל זה נכון כל עוד זה לא סלרי, או אם תעדיפו לכנותו כרפס. כן, יש ירק אחד שאני לא אוהב בכלל. עלי סלרי חיים הם מזעזעים מבחינתי, ובישול לא משפר אותם בכלל. סלרי עלים – לא בבית ספרנו. אממה? מסתבר שהכלל הקשיח שלי לעלי הסלרי איננו נכון כשמדובר בשורש הסלרי.
את המתכון הבא פגשתי באחד מספרי הבישול של נירה רוסו, אי אז בחיי הישנים. ניסיתי אותו פעם ומיד התאהבתי. השילוב הזה שבין חמוץ למתוק, בין רכות הסלרי לגזר היותר מתפצח, וטעם של סלרי, אך מעודן – שבו אותי מיד. הספר כבר איננו אבל אני משחזר את המתכון מזכרוני. הוא נראה נהדר על הצלחת והוא מצוין גם חם וגם בטמפרטורת החדר.
פרט מידע אחד חשוב: זהו מתכון של חורף. בקיץ שורשי הסלרי קטנים, מצומקים ומסכנים. השורשים הגדולים מגיעים לשווקים ולסופרים רק בחורף ואז הם גם לא מאד יקרים.
מצרכים:
- 2 ראשי סלרי גדולים
- 3 גזרים
- מיץ מלימון אחד (בערך שליש כוס, 70 מיליליטר)
- 2 כפות סוכר
- 1 כף שמן
- 1 כף אבקת מרק
- 1 כוס מים (בערך)
אופן ההכנה:
ראשי הסלרי הם סרבני קילוף ידועים. הם מוזרים וגבשושיים ונראה שבלתי אפשר בעליל לקלף אותם. מה גם שלרוב הם מגיעים עטופיף בתועפות של חול.
לכן יש בידי טריק נהדר לקילוף הבולבוסים החייזריים הללו. קודם כל יש להפריד מהם את עליהם. מהעלים אתם יכולים לעשות כל מה שאנשים מוזרים שכן אוהבים עלי סלרי עושים. עתה פורסים את ראשי הסלרי לפרוסות בעובי של סנטימטר. כן, בלי לקלף.
רק כשראשי הסלרי חתוכים מתחילים לקלף כל פרוסה בנפרד. כך יותר קל לקלף את הגבשושיות והשערות ולהשאיר רק את בשר הראש הלבן. גם ככה, עם השיטה הזו, אחוז גדול מהסלרי יגיע לפח. אבל פחות מאשר אם תנסו לקלף את הראש במכה אחת – וזה גם יותר קל.
עתה פורסים את הגזרים לפרוסות בעובי של סנטימטר או טיפה פחות (תלוי כמה אתם אוהבים את הגזר מתפצח). אני לרוב לא מקלף את הגזר אלא רק שוטף היטב וקוטם קצוות.
מערבבים את כל שאר המרכיבים מלבד המים ומוזגים לסיר קטן. בתחתית הסיר מניחים את פרוסות הסלרי שכבה אחר שכבה ומנסים למלא את קרקעית הסיר בצפיפות. מין משחק טטריס סלרייתי שכזה.
כשכל הסלרי בפנים שופכים פנימה את פרוסות הגזר ומנערים קלות כדי שהם יחדרו למרווחים שהסלרי הותיר.
מוזגים מים עד שהם מגיעים לתחתית השכבה האחרונה. לי זה יצא בערך כוס. מכסים את הסיר.
מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה 30-40 דקות עד שפרוסות הסלרי רכות והגזר עדיין קצת קשיח. אם אתם אוהבים שהכל רך וענוג השאירו את התבשיל על האש 10 דקות נוספות.
להגשה מסדרים את פרוסות הסלרי העגולות במעגל או בצורת פרח בצלחת גדולה ומפזרים מעל את הגזר. כדאי לשפוך גם מעט מן הרוטב מלמעלה.
אם אתם רוצים להשקיע, צמצמו את הרוטב על אש גבוהה ארבע-חמש דקות נוספות ורק אז מזגו אותו מלמעלה.
וזכרו: החורף אצלנו קצר – נצלו אותו כל עוד הוא כאן.
משהו דוֹב 
שלום דוב. איזה אתר נחמד!
חיפשתי מקום באתר שאפשר לפנות אליך אך לא מצאתי. הנה אני כותבת כאן מתחת לסלרי.
השאלה שלי כזו: האם יש לך מתכון/ רעיון לקניידל טבעוניים? אני שנים מכינה בחגים למשפחה אבל השנה אני טבעונית ולא רוצה להשתמש בביצים. וגם אני רוצה שהם יהיו טעימים ואוריריים.
דרישות גבוהות אכן.
זקוקה נואשות לעזרה,
תודה רבה
שירלי
ניסיתי שנה שעברה והקניידלך שלי יצרו דביקים ורכים מדי.
אולי אנסה שוב השנה. בינתיים אין לי משהו מוצלח.
אם יצא לך טוב אז תפרסם את המתכון
תודה בכל אופן ותמשיך את עבודת הקודש עם המתכונים הטבעוניים
חג שמח!
כיף בצלחת וכיף בעיניים
תודה רבה.