קישקע טבעוני

יש הרבה דרכים להסתגל לאורח חיים טבעוני. הן בדרך כלל מלוות באידאולוגיות מאד מוצקות.

אבל זה לרוב קורה כשאתה בוחר להיות טבעוני בגלל אידאולוגיה. אני לא ממש בחרתי להיות טבעוני, מה שבחרתי זה לבשל תבשילים טבעוניים כדי שגם הבחור שלי יוכל לאכל איתי את הדברים שאני אוהב ומבשל.

אז לפעמים זה פשוט וקל. לא צריך לחשוב הרבה על איך להפוך סלטים ותבשילי ירקות לטבעוניים. בתור בחור דתי, גם באגף הקינוחים היה לי די קל. אנחנו הרי אלופים בקינוחים פרווה.

אבל מה קורה כשמנסים לטבען תבשילים מסורתיים יותר, כאלו שמושקעים בהם הרבה זכרונות ורגשות ובדרך כלל מכילים בשר?

למזלי אני אוהב להשתעשע במטבח, ואתגרים אף פעם לא הפחידו אותי. הצלחתי לטבען כנאפה, לזניה, פטריות ממולאות גבינה ואפילו קציצות עוף. אבל לפעמים זה לא קל בכלל וזה קשור לכל העניין האידאולוגי:

האם השאיפה של מי שרוצה להיות טבעוני היא לעבור לאכול אוכל חדש שהוא טבעוני במהותו, או שעליו ליצור גרסאות טבעוניות למאכלים לא טבעוניים מעברו? זוהי דילמה שנשברו עליה, אני בטוח, קולמוסין רבים (או מקלדות). ו קל למצוא טיעונים בעד ונגד שכמדברים על שניצל, המבורגר או שווארמה. אבל מה תגידו על מאכל שאפילו השם שלו  קרניבורי במופגן?

אין דרך לומר זאת בעדינות: קישקע זה מעיים. המאכל המקורי עושה שימוש במעיים מנוקים של פרה, אותם עקרת הבית היהודיה בפולין של המאה ה-19, היתה ממלאת בתערובת של קמח, בצל, תבלינים והרבה שומן אווז. לא טבעוני בעליל.

אבל מה לעשות שאני בחור עם רקע אשכנזי שבשבילו שבת חורפית בלי צ'ונט (או צ'ולנט או טשולנט או חמין) היא לא שבת שלמה? ומה לעשות שקישקע הוא חלק אינטגרלי מאותו הצ'ונט? אז מה עושים? מוותרים על שלמות החמין, מוותרים על הטבעונות? או אולי מנסים לטבען אפילו את התועבה הזו?

אז אני בחור אמיץ, שצוחק בפני הסכנה ומגחך במפגש עם אתגר – אבל יש דברים שאפילו לי הם מסובכים. את המתכון שלהלן ניסיתי לפחות עשר פעמים, בחמינים רבים מספור (10?) עד שהגעתי לגרסה שאני מרוצה ממנה. גירסה שהיא טעימה ורכה, אבל גם לא מסובכת להכנה בכל בית.

אז הנה הוא, הקישקע הטבעוני שלי. מקוה שתהנו ממנו.

מצרכים:

• חצי בצל
• 3 שיני שום
• 2 כפות קמח חומוס
• כוס וחצי קמח
• חצי כוס שמן
• חצי כפית פלפל שחור
• כפית בהרט
• כפית תבלין לשוורמה
• כפית פפריקה מתוקה

אופן ההכנה:

טוחנים את הבצל ואת השום יחד עם השמן במעבד מזון או בבלנדר מוט עד שמתקבלת עיסה חלקה (זה בסדר אם העיסה טיפה גרגירית).

מוסיפים את שאר מרכיבי הקישקע.

לשים היטב עד שהבצק רך אך יציב.

פורשים נייר אפיה ומעבירים אליו את הבצק שנוצר.

יוצרים מהבצק נחש ארוך, כמעט כאורכו של האלכסון בין פינות נייר האפיה  כמו עם פלסטלינה.

מגלגלים את נייר האפיה סביב נחש הבצק וסוגרים את הקצוות. בעזרת מזלג מחוררים את נייר האפיה בכמה מקומות על מנת שיקל על הקישקע לספוג טעמים מהחמין.

מכופפים את הנקניק שנוצר לחצי עיגול, כדי שניתן יהיה להכניס אותו לסיר החמין, ומשקעים אותו היטב בתוך נוזלי החמין, שיהיה מכוסה לגמרי (או כמעט לגמרי).

וזהו, ממשיכים לבשל את החמין עם הקישקע בתוכו, עד שהחמין מוכן.

כשהחמין מוכן מקלפים מעל הקישקע את נייר האפיה.

אוכלים בהנאה, עם דמעה קטנה של נוסטלגיה בזוית העין.