"שנה הלכה, שנה באה – אני כפי ארימה". כל שנה אני מחכה לאוירה המיוחדת של חודש אלול והחגים שאחריו. אוירה של השתנות, התחדשות ו… אה… חגיגיות. אני אוהב את הזמן הזה. הקיץ שהולך ומפנה את מקומו לסתיו, רמז לקרירות באויר, פירות ההדר שמנסים בחמיצות עמומה לחזור לחיינו והחצבים והחבצלות שמלבישות את הנוף בלבן חגיגי.
ראש השנה הוא תמיד חג של ביחד אצלנו במשפחה. כל הילדים והנכדים מתארחים אצל ההורים שלי לשני ימי החג ומבלים את הזמן בתפילות, ארוחות חגיגיות וטיולי ערב צוננים אחרי האוכל. כמו לכל חג, גם לראש השנה יש טעמים המיוחדים רק לו, אבל רובם בשריים. עוף בתפוח בדבש ולשון בצימוקים. מה אפשר לעשות, ראש השנה בקולינריה היהודית הוא מאד בשרי, לפחות בעדה שלי.
אז מה הפתרון? לאמץ מאכלים מעדות אחרות וגם אותם קצת לטבען. החלטתי לנסות את קציצות הכרישה המפורסמות של המטבח הספניולי, משום שהן תמיד מאד חגיגיות כאילו אומרות "הנה ארוע מיוחד". גם השם שלהם, פריטיקס די פרסה, כולו מלא אוירה של חגיגיות אירופית מצד אחד ושל מסורת יהודית מהצד השני. עוד סיבה היא שכרישה, במשך רוב השנה, היא מאד יקרה יחסית לירקות אחרים. וחג הוא הזמן המתאים באמת להשקיע ולעשות משהו מיוחד לשולחן המשפחתי המורחב.
אז הנה לפניכם, ללא דיבורים נוספים, פריטיקס די פרסה טבעוניות.
מצרכים:
- 2 כרישות, החלק הלבן בלבד.
- 2 בצלים גדולים
- תפוח אדמה גדול
- קובית טופו (300 גרם)
- כף אבקת מרק בטעם עוף
- חצי כפית פלפל שחור
- כף גדושה קמח חומוס
אופן ההכנה:
קוצצים דק (אבל לא לעיסה) את הבצלים והכרישות ומטגנים היטב עד שמשחים.
זה המון ירק קצוץ לטגן, אז אני מקוה שיש לכם מחבת גדולה – אני טיגנתי בסוטז'.
במקביל מבשלים את תפוח האדמה חתוך לקוביות גסות במים עד כיסוי. כשתפוח האדמה רך מאד מועכים אותו עם מעט ממי הבישול לפירה.
מרסקים את הטופו במעבד מזון עד שהוא הופך משחתי. אם הוא נשאר גרגירי מוסיפים כף שמן וטוחנים שוב.
עכשיו מערבבים את כל המרכיבים בקערה: הכרישה והבצל המטוגנים עם פירה תפוח האדמה, הטופו הטחון, אבקת המרק, קמח החומוס והפלפל.
יוצרים מהעיסה קציצות ומניחים על נייר אפיה בתבנית.
אופים בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות למשך כחצי שעה, עד שהקציצות מתחילות להשחים. מחכים שיצטננו מעט ומסירים מהתבנית.
מגישים חם או בטמפרטורת החדר.
שנה טובה ומתוקה, גדושה באוכל טוב וטעים לכל קוראי.
קציצות פראסה!! גודנס, הנה הדבר האחרון שעוד נשאר לי מהחיים הקודמים ועכשיו בגרסא הטבעונית.. 🙂
לייק!
(כמובן שכאן זה יעבור במחבת ולא בתנור, אבל כל משפחה והמסורת שלה.)
אם את מתכננת על טיגון, אולי כדאי להוסיף עוד קצת קמח (חומוס או רגיל) כדי שהתערובת תהיה יציבה יותר.
נשמע טוב…
לפי התמונה יוצאות כ-20 קציצות, או שמא עשית בכמה נאגלות? קמח חומוס אפשר להחליף בקמח חומוס קלוי?
יצאו לי כמעט 40 קציצות (בשתי תבניות).
קמח חומוס קלוי לא יתן אותו אפקט הדבקה.
אני מאד ממליץ לקנות קמח חומוס. אפשר להשיג אותו בחנויות הטבע והוא מאד שימושי במטבח שלי.
אם אין לך קמח חומוס אפשר לנסות להחליף בקמח תפוחי אדמה או בקמח לבן רגיל.
קציצות פראסה זה אחד הדברים היחידים שלדעתי חובה לטגן למען "טעם של סבתא" 🙂
אני חושב שהטיגון של הבצל והכרישה נותן את אותה תחושת טיגון, אך עם הרבה פחות שמן. במתכון המקורי הכרישה מבושלת לפני הכנסתה לעיסה.
אולי העובדה שזו לא הסבתא המקורית שלי, שגרמה לי להרהיב עוז ולאפות את הקציצות. אני מקוה שלא פגעתי בציפור נפשה של אף אחת.
הי,
גיליתי אותך עכשו. התפתיתי לקרוא את הדב הטוב 😊. וגם חפשתי לפתן חבושים…
אתה כותב נהדר, מעורר ריחות, זכרונות והשראה, ונקרא כאדם אמיץ ובר לבב. התרשמתי מהעז להעיר נושאים מושתקים וחשובים.
תודה על המתכונים. עשית אותי רעבה… וזה קשה בימים אלו (הריון עם בחילה מבוקר עד ערב). אז אני הולכת להכין לפתן, ואולי גם קציצות, ומודה לך מאד, דב טוב.
שנה טובה מלאת אהבה.
תודה רבה על המילים החמות. זה עושה טוב בלב.
ושנה נהדרת גם לך (ושיהיה בשעה טובה).