לכל משפחה יש את הסיפורים הקבועים על ארועים חשובים או מצחיקים מההסיטוריה הפרטית שלה. כל פעם כשאני מבשל משהו מוצלח בארוחה משפחתית, או כשאני מארח את המשפחה אצלי אימי מספרת את הסיפור על הפעם הראשונה שבישלתי ואיך היא אחראית לכל הטוב הזה.

למרות שכולם כבר מכירים אותו והילדים כבר מצטטים אותו בעל פה, היא עדיין חוזרת ומספרת את הסיפור הבא:

זה היה כשהייתי בן 14 או 15. חזרתי יום אחד מבית הספר אחרי יום לימודים ארוך וכל מה שרציתי היה פשטידת אטריות עם עגבניות שאימי נהגה להכין מדי פעם (אצלנו בבית קראו לה לזניה, משום מה). ניגשתי אליה וביקשתי ממנה שתכין לי את הלזניה הנכספת. אימי, שהיתה גם היא אחרי יום עבודה ארוך הודיעה לי שאין לה כוח והיא הולכת לנוח.

"אבל בא לי לזניה", התלוננתי.

"אז תכין בעצמך", היא אמרה.

"אבל אני לא יודע איך להכין"

ואז היא הוציאה את הספר "פשטידות" של קובי בר, פתחה בעמוד של "פשטידת פסטה ועגבניות" ואמרה לי "תקרא. כאן כתוב איך להכין".

"אבל איך אני אכין?" הקשיתי.

"תעשה בדיוק מה שכתוב" אמרה, והלכה לישון.

נו, טוב – לא ממש היתה לי ברירה, רציתי לזניה, אז ישבתי במטבח קראתי את המתכון והתחלתי להכין. בישלתי אטריות במים וחלב, קצצתי בצל ועגבניות, טיגנתי, טרפתי, ערבבתי, שימנתי ובסוף גם הכנסתי לתנור. כשאימי התעוררה לבסוף היא הופתעה לגלות מטבח הפוך מלא כלים מלוכלכים וריח נהדר של פשטידה שפשט בכל הבית.

בתחילת החודש ההורים שלי עזבו את הבית שבו גדלתי ועברו לגור בבית קטן יותר בעיר אחרת. אני מאד שמח בשבילם שהם מתחילים הרפתקה חדשה במקום בו תמיד רצו לגור. הם באמת נהנים מכל רגע.

אבל אצלי בלב משהו נצבט. אותו מטבח שבו בישלתי את המתכון הראשון שלי, אותו החדר שבו גדלתי, החצר בה שיחקתי עם אחיותי והחברים שלי – עכשיו נמצאים ומבשלים בהם אנשים זרים. הם לעולם לא יחזרו להיות אותו דבר. אולי עוד יצא לי להכנס ולבקר בבית, אבל בית ילדותי האמיתי נעלם ואיננו – הוא ישאר רק בזכרון.

מצרכים

  • חבילת אטריות רחבות (400 ג')
  • 1 בצל גדול
  • 6 שיני שום כתושות
  • 1 קופסת שימורי פטריות (לא חובה)
  • 2 עגבניות
  • 4 כפות גדושות רסק עגבניות (150 מ"ל)
  • 1 כף אורגנו
  • 1 כפית צ'ילי גרוס
  • חצי כוס שמן (100 מ"ל)
  • 5 כפות קמח לבן (75 מ"ל)
  • חצי כפית מלח
  • שתי כפות רוטב סויה
  • קורט כורכום (לא חובה)
  • שתים וחצי כוסות מים רותחים (500 מ"ל)
  • שלשת רבעי כוס שמרי בירה באבקה (150 מ"ל)

אופן ההכנה

מתחילים עם תערובת העגבניות. קוצצים את הבצל ומטגנים אותו במעט שמן. בינתיים קוצצים דק את שיני השום ואת העגבניות. כדאי גם לקצוץ גס את הפטריות, בעיקר אם הן באות בפרוסות גדולות. כשהבצל מתחיל להשחים מוסיפים את השום וממשיכים לטגן עוד דקה.

מוסיפים את האורגנו והצ'ילי וממשיכים את הטיגון לדקה נוספת. עכשיו מוסיפים את הפטריות וממשיכים בטיגון עד שהן משחימות מעט. עכשיו מוסיפים את העגבניות הקצוצות ואת רסק העגבניות.

מערבבים וממשיכים לבשל עד שהעגבניות מתבשלות ונהיות סמרטוטיות.

כפי שאתם רואים בתצלום, אני בחרתי הפעם לא להוסיף פטריות. הכל מבחירה אישית ומודעת, לא בגלל שלא היו פטריות בבית, או משהו. אם אתם מעדיפים טעם פיצתי יותר, אתם יכולים להוסיף פרוסות זיתים, או כל תוספת אחרת לטעמכם.

כדי לטבען את המתכון הזה היה צריך למצוא תחליף לגבינה הצהובה, הקוטג' והביצים שהיו במתכון המקורי. אני החלטתי להשתמש ברוטב שמרי בירה סמיך וטעים שגירסה שלו, בשינוי יחסים, מופיעה במתכון המק אנד צ'יז באתר של אנונימוס.

מציבים מראש את המרכיבים של הרוטב, מהשמן ועד לסוף הרשימה, ליד הכיריים – משום שצריך להוסיף אותם מהר לסיר. כותשים את שלש השיניים הנותרות מהשום, מכינים את המרכיבים היבשים ומרתיחים את המים. זה הזמן גם להפעיל את התנור בחום של 180 מעלות.

מחממים את השמן בסיר וכשהוא חם מוסיפים את הקמח ומערבבים היטב, כדאי לטרוף במטרפה ידנית. התערובת תהפוך בהירה ואם תשתמשו במטרפה גם קצת קצפית.

לערבב\לטרוף לשתיים שלש דקות. עכשיו מגיע האתגר של להוסיף את שאר המרכיבים. צריך להוסיף עכשיו די מהר את רוטב הסויה, השום, המלח והכורכום תוך כדי שממשיכים לערבב כדי שהקמח לא ישרף. מערבבים היטב עד שמתקבלת תערובת כהה ודי סמיכה.

עכשיו מוסיפים את המים הרותחים ומערבבים לאט אל תוך התערובת את שמרי הבירה. אחרי ערבוב או טריפה אינטנסיבית אמורה להתקבל תערובת מאד סמיכה, אחידה וצהבהבה.

חיכיתי עם בישול האטריות עד הסוף כדי שיהיה אפשר להוסיף להן את שני הרטבים האחרים, האדום והצהוב, כשהן עדיין חמות. מרתיחים בסיר מים מומלחים ומבשלים את האטריות לפי הוראות היצרן.

כשהן מוכנות מסננים אותן מהמים ומחזירים לסיר, סתם כדי לא ללכלך עוד קערה. מוסיפים את רוטב העגבניות האדום ואת רוטב שמרי הבירה הצהוב.

מערבבים היטב ומעבירים לתבנית משומנת.

מכניסים לתנור ואופים עד שהפשטידה משחימה מלמעלה, בערך 40 דקות, תלוי בתנור שלכם.

About these ads

»

  1. מאת ThePumpkinQueen:

    נראה טוב. מה זה הממרח שמרי בירה?

  2. מאת דדו:

    זה ניראה לי קצת כמו איטריות ביצים ! האמנם ?

  3. מאת הודיה:

    נראה מעולה. הבעיה שרק אני אוכלת דברים כאלה…

  4. מאת הודיה:

    ואז יצא שהרוב יזרק

  5. מאת טלי:

    השתמשתי ברטבים שבמתכון אבל באטריות רחבות של לזניה והרכבתי שכבות מהאטריות והרוטב – ויצא טעים!!!
    כבר שנה וחצי אני מחפשת איך להכין לזניה טבעונית שווה. תודה! :-)

  6. [...] אותה פעם ראשונה שנכנסתי למטבח יש לי סיפור אהבה מעט אובססיבי לספרי [...]

  7. מאת רוני:

    מה יכול להחליף את שמרי הבירה? האם ניתן לשלב טופו? תודה!

    • מאת יעל:

      אמנם אני לא דוב משהו, אבל אני יודעת ששמרי בירה נועדו לתת טעם גבינתי. חוץ מזה, יש בהם תועפות ויטמיני B, אז אני לא יודעת למה תרצי להחליף אותם. ניתן להשיג שמרי בירה בכל חנות טבע, ואולי גם בסופרים הרגילים.
      בגלל שהפשטידה אמורה להיות "לזניה" (לפי הכתוב בסיפור), אולי תוכלי להחליף את רוטב שמרי הבירה בגבינה הצהובה של "טופו יפני" או של daiya אם תוכלי להשיג. אין לי שמץ לגבי הכמויות, אם תחליפי.

  8. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    ולמה לא לכתוב כאן איך עושים את ממרח שמרי הבירה? כבר מצאנו מתכון אז למה ללכת לחפש במקום אחר חלק ממנו?

  9. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    סליחה טעות…. עכשיו מצאתי :)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s