כנאפה טבעונית פרווה

אחד מממתקי הדגל של המטבח הערבי היא הכנאפה, בת דודתה החלבית והכתומה של הבקלאווה. גם היא עשויה ממעטפת בצקית ובתוכה מילוי וגם היא מתוקה בטרוף ומכילה כמות מבהילה של סוכר. זה לא מפריע לה להיות אחד הדברים הכי טעימים שיש ולכן החלטתי שאין זה הוגן למנוע אותה מטבעונים רק משום שהיא עושה שימוש בגבינה.

הקאטץ' היחיד של הכנאפה זה למצוא אטריות קדאיף. אז כן – זה לאו דוקא משהו שתצליחו למצוא בכל סופר (אם כי כבר היו הפתעות מעולם, חפשו באזור הבצקים הקפואים), וכנראה שתאלצו קצת להתאמץ. אבל זה כל כך שוה את הטרחה. אני מוצא את שלי בחנויות התבלינים בשוק או בעיר העתיקה בבאר-שבע. קל למצוא אותן בשוק לוינסקי בתל-אביב ואני מנחש שזה לא יהיה מסובך גם במחניודה או בואדי ניסנאס. וגם תקבלו סיור שווקים חינם.

אז הנה לפניכם, המתכון המטובען של כנאפה ביתית. היא אמנם לא כתומה (לא מצאתי צורך להוסיף לה צבע מאכל) אבל היא כה טעימה שזה פשע לא לנסות. ועוד יתרון – זוהי כנאפה פרווה.

מצרכים:

לבסיס:

250 ג' אטריות קדאיף

100 ג' מרגרינה בטעם חמאה (חצי חבילה)

250 ג' גבינת טופוטי (גביע אחד)

50 ג' טופו

לסירופ:

כוס סוכר

שתי כוסות מים

רבע כוס מיץ לימון

 אופן ההכנה:

מפרידים את אטריות הקדאיף בקערה חסינת חום (קרי זכוכית או מתכת).

ממיסים במחבת טפלון גדולה (אני משתמש במחבת בקוטר 24 ס"מ) את המרגרינה ומוזגים אותה על גבי האטריות. מערבבים היטב עד שכל האטריות ספוגות במרגרינה. לא לשטוף את המחבת! אנו עוד נשתמש בה.

טוחנים את הטופו ומערבבים אותו עם גבינת הטופו (ניתן להכניס את שניהם למעבד מזון). מוסיפים לתערובת כמה טיפות של תמצית ורדים, או "שפריץ" אחד של מי ורדים ושתי כפות סוכר ומערבבים היטב.

לוקחים מחצית מן האטריות ושוטחים אותן על המחבת המשומנת במרגרינה (אני מקווה שהורדתם את המחבת מהאש). על שכבת האטריות מורחים את תערובת הגבינה ונזהרים שלא לפזר את שכבת האטריות.

על הגבינה משטחים את האטריות שנותרו לשכבה נוספת.

בינתיים מוזגים את רכיבי הסירופ (מים, סוכר ומיץ לימון) לסיר קטן ומחממים על אש בינונית עד להמסה של הסוכר ולרתיחה. מבשלים עוד כמה דקות.

שופתים את המחבת על האש הבינונית בכיריים ומטגנים דקות ספורות. תוך כדי הטיגון מנערים את המחבת כדי שהכנאפה לא תדבק. זהירות, האטריות ממהרות להשרף!

ועכשיו מגיע החלק האומנותי – להפוך את הכנאפה…

מכסים את המחבת בצלחת גדולה (זהירות, חם!) והופכים את הכנאפה (אם האטריות טרם הזהיבו, מחזירים לעוד שתיים שלש דקות לאש). מחליקים חזרה את הכנאפה למחבת בזהירות ומטגנים את הצד השני למשך שתיים-שלש דקות נוספות. מכבים את האש.

מכינים בצד תבנית עגולה חסינת חום. מוזגים חלק מן הסירופ אל התבנית כך שתהיה בה שכבה דקה של סירופ המכסה את קרקעית התבנית.

עכשיו מחליקים את הכנאפה מן המחבת אל התבנית ומתחילים להשקות אותה. משקים אותה לאט לכל אורכה ורוחבה עד שכל הסירופ נספג. כן, אני יודע שזה קשה להאמין – אבל כל הסירופ יבלע בכנאפה ויהפוך אותה למבהילה במתיקותה, בדיוק כמו שהיא צריכה להיות.

אפשר לאכול את הכנאפה חמה, אומרים שכך מקובל. אני אישית מעדיף אותה קרה, פרוסה על צלחת לצד כוס רוזטה צוננת.

בתאבון!